שווי עדכני של זכר למחצית השקל

כתוב בתורה (שמות פרק ל פסוק יג) "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'". בזמן שהמשכן היה קיים, בני ישראל נתנו שלש תרומות: אחת, תרומת בקע (מחצית השקל) לגולגולת, שנעשו מהם האדנים, ואחת ג"כ מחצית השקל לקנות מהם קרבנות ציבור,ואחת תרומת בדק הבית (כמבואר בגמ' מגילה כט:). ובזמן שהיה בית המקדש קיים, בית הדין היה שולח בא' באדר שלוחים להזכיר שהגיע זמן מצוות מחצית השקל כדי שמ-א' ניסן יקריבו קורבנות מן התרומה החדשה [ראה משנה שקלים פ"א מ"א, וכן מ"ג כיצד סדר הגביה].

מצוה זו היתה בזמן המקדש אך כיום אנו נותנים "זכר למחצית השקל", ומבואר בחז"ל (מסכת סופרים פכ"א ה"ד) שלפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף, כמנין כל ישראל, לפיכך אמר הקב"ה למשה שיקדימו ישראל לשקול מחצית השקל לפני שישקול המן, ולכן צריכים ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור.

מהרי"ל כתב (הל' פורים סי' ד) שכל בן כ' שנה יתן מחצית השקל. וכ"פ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א). וכ"כ הברטנורא (שקלים פ"א מ"ג). אמנם ברמב"ם (הל' שקלים פ"א ה"ז) כתב שקטנים פטורים והיינו עד גיל יג' דהוא עד שיגדיל וכ"כ הסמ"ג (עשין מה). לכן טוב להחמיר לתת מגיל יג' שנים.

ולעניין נשים וקטנים מבו' ברמב"ם (שם) שפטורים, אמנם בהגהות מרדכי כתב שנשים חייבות וכתב המג"א (ס"ק ג) שלא ידע מניין לו, אמנם בספר תורה תמימה (פ' כי תשא) כתב שכיון שהוא להקדים שקליהם לשקלי המן ואף נשים וילדים היו באותו הנס לכן גם הם חייבים. וכ"פ בכה"ח (ס"ק כז). ולכן כתב מרן הראש"ל הרב דוד יוסף שליט"א בספרו תורת המועדים (סי' ד אות ד) שגם הנשים יתנו, וטוב לתת עבור ילדיו הקטנים.

נאמר בתורה מחצית השקל בשקל הקודש, ומבו' בגמרא (בכורות ה.) ששקל הקודש הוא סלע שהוא ד' דינרים. וכתב הרמב"ם (הל' שקלים פ"א ה"ו) שמעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה, והוא ב' דינרים כמבו' שם. וכתב הכ"מ (ביכורים פ"ו הט"ו) שהדינר הוא שיעור דרהם וחצי. יוצא שב' דינרים הם ג' דרהם כסף , וכן מבו' בבית יוסף (יו"ד סי' שה) שבפדיון הבן חמשה סלעים הוא שלושים דרהם [וא"כ כל סלע הינו ד' דינרים יוצא שה' סלעים הוא כ' דינרים ויוצא שכל סלע ו' דרהם וא"כ ב' דינרים הוא ג' דרהם]. וכ"פ בש"ע (יו"ד שה סעי' א). והורה מרן הראש"ל שכיון שיש דעות שונות בשיעור הדרהם וכיום לא מצאנו יותר מ-3 גרם לכן השיעור הוא 9 גרם כסף. נמצא שהחשבון הוא שמכפילים 9 גרם כסף לפי ערך השוק ויתנו עם מע"מ לכתחילה ולכן כיון שמשתנה שיעור הגרם כסף לכן משתנה השיעור הנ"ל. ונכון לצאת דעת הרמ"א ולתת ג' מטבעות כיון שנאמר ג' פעמים תרומת ה'.

כיון שהרבה ראשונים לא הזכירו מנהג זה כלל ובתשובות הגאונים (סי' מ) מבואר שאינו חיוב לכן אם אפשר יתן בשביל עצמו כשיעור ג' דרהם ועבור שאר בני ביתו יתן סכום מועט או מחצית ממטבע הקבוע באותו מקום כמש"כ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א), ובפרט אם בני ביתו נשים וקטנים או שלא הגיעו לגיל כ' שנים וכמו שפסק בתורת המועדים (סי' ד אות ד, ועיין בהערה ב).

במסכת סופרים מבואר שהוא לפני שבת זכור וכנ"ל. אולם כתב המהרי"ל (הל' פורים עמ' תכא) שנותנים במנחה של תענית אסתר כשהולכים לבית הכנסת, וכ"פ הרמ"א (סי' תרצד סעי' א) וכן כתב המשנ"ב (סק"ד) והטעם כתב הכה"ח (ס"ק כה) כדי שיהיה צדקה עם התענית לכפר. אמנם דעת המג"א (סק"ב) שנהגו ליתן בשחרית קודם המגילה ולכן כל מי שלא הספיק יתן לפני המגילה. ובספר תורת המועדים (סי' ד אות א) כתב שכעת המנהג לגבות בליל פורים קודם קריאת המגילה.

מבו' במסכת סופרים (פכ"א ה"ד) שאסור לומר לשם כופר אלא לשם נדבה. ולכן בכתבו בשו"ת הגאונים (סי' מ) שלא יפה עושים שקוראים אותם שקלים ונאסרו בהנאה. ויש אף שפקפקו בכך שאומר "זכר למחצית השקל" [ראה בשו"ת דברי יוסף שווארץ (סי' נב)] אלא רק בלבם יחשבו שהם זכר למחצית השקל. אולם בזכרונות אליהו (מני מע' ש אות ב) כתב שהעולם נוהגים לומר זכר למחצית השקל ואין למחות בידם אלא ביד מי שאומר מחצית השקל. וכ"פ בתורת המועדים (סי' ד אות א) שמלמד שאומר זכר למחצית השקל הרי אין כוונתו לשם מצוות מחצית השקל ממש, ואם כן אפי' אם יש לחשוש להקדש חשיב הקדש בטעות. ולכן כתב שאם בדיעבד אמר מחצית השקל אין קפידא כיון שהגבאים מפרשים שכוונתם לשם מוסדות תורה וכ"ש אם נותנים שטרות ולא מטבעות שניכר שלא עושה לשם מחצית השקל.